גזר דין בתיק נ"ב 3875-10-11

מבוא

1.      הנאשם הורשע על סמך הודאתו במיוחס לו בכתב האישום, דהיינו בשני אירועים האחד, ביום 1.3.10 והשני, ביום 17.9.10 בהם נהג הנאשם בשכרות הגבוהה פי 4 ופי 5 מהמותר, סטה מנתיב נסיעתו וגרם לתאונת דרכים בה נגרם נזק רכוש בלבד.

עברו הפלילי והתעבורתי של הנאשם

2.      הנאשם נוהג משנת 2002 ומאז צבר לחובתו 5 הרשעות קודמות, ובכללן נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, נסיעה באור אדום ונהיגה בשכרות משנת 2008  (זאת בנוסף לשני המקרים בהם נהג בשכרות ובגינם הוגש כתב האישום שלפני).

3.      לנאשם עבר פלילי. ביום 26.7.10 לאחר ניהול הוכחות הורשע הנאשם ע"י כבוד השופטת זיסקינד, בשתי עבירות של תקיפה סתם, ובעבירות של היזק בזדון, נהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש. בגין כך נגזר על הנאשם בין היתר חודשיים מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים בר הפעלה בתיק שלפניי ( ת"פ 8644/08).

חומרת עבירת השכרות

4.      ביהמ"ש העליון חזר ועמד על החומרה הרבה שבעבירת נהיגה בשכרות ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה. יפים דברי כב' השופט אלייקים רובינשטיין ברע"פ 8135/07 גורן נ' מ"י וכך אמר:

"...השכרות היא אחת מאמות כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל ואין צורך להכביר מלים על כך, תופס הגה והוא שיכור - הוא כמכונת מוות נעה"

ראה גם דברי כב' השופט אדמונד לוי ב רע"פ 5613/09 אסרף נ' מ"י על הצורך בביעור התופעה המסוכנת באמצעות ענישה ממשית ומרתיעה, וכן דברי כב'  השופט ס' ג'וברא ן ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל .

טיעוני הצדדים לעונש

5.      ב"כ המאשימה מבקש להפעיל את התנאי שתלוי ועומד נגד הנאשם בת"פ 8644/08, בצירוף עונש מאסר נוסף, מאסר על תנאי למשך תקופה ממושכת, פסילה שלא תפחת מ-4 שנים, פסילה על תנאי וקנס.

6.      ב"כ הנאשם מבקש להקל עם הנאשם בשל נסיבות חייו אשר הביאו אותו לשימוש באלכוהול. הוא ביקש להדגיש את השינוי המהותי והמשמעותי שלטענתו עובר הנאשם בשנתיים האחרונות. הנאשם החל בתהליך שיקומי מיוזמתו, פנה לשירותי הרווחה במקום מגוריו וביקש לסייע לו בהתמודדות עם ההתמכרות לאלכוהול. שרות המבחן המליץ על עונש של 300 שעות של"צ וצו פיקוח למשך שנה.  ב"כ הנאשם מבקש לאמץ המלצה זו ולשם כך הוא מבקש מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהאריך את התנאי שכן מדובר בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כאמור בסעיף 56 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

7.      הנאשם טען כי הפנים ולמד לקח. הוא הבטיח לבצע את כל מה שידרש ממנו במהלך תהליך השיקום. לדבריו לא יוכל להתמודד עם עונש מאסר נוסף.

מלאכת גזירת הדין

8.      מלאכת גזירת העונש מלאכה מורכבת ועדינה (ראה ע״פ 212/79 פלוני נ׳ מדינת ישראל ותפ"ח  1015/09   מ"י נ' משה קצב). כך היה לפני תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 העוסק ב" הבניית שיקול הדעת בענישה" של השופטים, וכך יהיה גם אחריו, לפחות בכל הנוגע לדיני התעבורה, בהן עובדות המקרה מקימות על הנאשם מספר עבירות תעבורה כאשר כל נאשם מבצע "תמהיל" שונה של עבירות תעבורה: האחד נוהג כשהוא שיכור קלות, השני נוהג כשהוא שיכור כלוט, השלישי שיכור וגורם לתאונת דרכים, הרביעי בורח מהמקום ויש גם חמישי שעושה כל אלו ומפקיר פצוע מדמם למותו וכמובן שבכך לא תמו כל האפשרויות. כל תמהיל של עבירות מבוצע על ידי נאשם השונה מרעהו, בגילו, בנסיבותיו, ובעברו התעבורתי והפלילי ואם לא די בכך הרי שכל גזר דין נכתב בעט שונה וניתן בעת שונה.

9.       עקרון העל בענישה הינו עקרון ההלימה, לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ואשמו של הנאשם לבין חומרת העונש. יחס זה מבטא את עקרון הגמול. בכך זוכה עקרון זה לבכורה על פני עקרונות ההגנה על שלום הציבור וההרתעה, לרבות שיקומו של הנאשם. 

העונש ההולם

10. העונש הנוהג על עבירת נהיגה בשכרות שניה או עבירת שכרות שהביאה לתאונת דרכים הוא  שלילת רישיון נהיגה לתקופה העולה על 3 שנים,  קנס, מאסר על תנאי ומאסר בפועל לתקופה שנעה בין ימים בודדים למספר חודשים, להלן מספר דוגמאות:

·        בפל 509/07 מדינת ישראל נ' ביטון-בורנשטיין גזרתי על נאשם שנהג ב שכרות פעם ראשונה, בהיותו נהג חדש, ללא מלווה, בעל עבר פלילי-  7 ימי מאסר. (ערעור על חומרת העונש נדחה  ראה עפ"ת 20313-02-12)